חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים: למה לרוב לא צריך להוכיח אשמה

אחריות מוחלטת בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים: את מי תובעים, למה אין אשם תורם, על מה מפצים, מתי החוק לא חל ומה תפקידה של קרנית.

אחד הדברים שהכי מפתיעים אנשים שנפגעו בתאונת דרכים הוא שברוב המקרים אין צורך להוכיח שמישהו התרשל. חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, מבוסס על אחריות מוחלטת: חובת הפיצוי מוטלת על המשתמש ברכב ועל מבטחו, בלי קשר לשאלת האשמה.

את מי בעצם תובעים

זו הנקודה המעשית הראשונה, ורבים טועים בה. לפי סעיף 3 לחוק, נהג ונוסעים תובעים ככלל את מבטח הרכב שבו נסעו, ולא את הנהג האחר או את חברת הביטוח שלו. הולך רגל שנפגע תובע את מבטח הרכב שפגע בו. המשמעות היא שגם בתאונה שבה אתם משוכנעים שהצד השני אשם, התביעה שלכם מתנהלת בדרך כלל מול הביטוח שלכם, וזה לא פוגע בזכאות.

אין אשם תורם

בשונה מדיני הנזיקין הרגילים, בחוק הפלת"ד לא מפחיתים מהפיצוי בשל אשם תורם של הנפגע. גם נפגע שהתרשל בעצמו מקבל את מלוא הפיצוי, למעט המקרים החריגים שמנויים בחוק ובראשם גרימת התאונה במתכוון.

מי מכוסה, וממה זה ממומן

החוק חל על מי שנפגע כמשתמש ברכב, כנוסע או כהולך רגל שנפגע מרכב, וכן על תלויים של נפגע שנפטר. המימון מגיע מביטוח החובה שכל בעל רכב מחויב לרכוש.

מה נחשב "תאונת דרכים"

להגדרה בחוק, תאונת דרכים היא אירוע בו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי לתחבורה, לרבות כניסה או ירידה מהרכב, טיפול דרך ומקרים נוספים.

על מה מפצים

ראשי הנזק העיקריים הם הפסדי שכר לעבר, הפסדי שכר לעתיד, הוצאות רפואיות, עזרת צד ג', כאב וסבל, ותמיכה בתלויים במקרה של נפגע שנפטר. חשוב לדעת שהפיצוי בפלת"ד אינו בלתי מוגבל. החוק והתקנות קובעים תקרות ומנגנוני חישוב לחלק מראשי הנזק, ובכללם כאב וסבל ובסיס השכר שלפיו מחושב אובדן ההשתכרות. המשמעות היא שגובה הפיצוי בפועל נגזר גם מהכללים האלה ולא רק מהיקף הנזק, ולכן כדאי לבדוק כל מקרה לגופו.

קרנית: כשאין ממי לגבות

במקרים שבהם אין חברת ביטוח שממנה ניתן לגבות את הפיצויים, למשל הולך רגל שנפגע בפגע וברח או מרכב ללא ביטוח, נכנסת לתמונה קרן הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, המוכרת בשם קרנית.

המקרים שבהם החוק לא חל

האחריות המוחלטת אינה בלתי מוגבלת. סעיף 7 לחוק שולל פיצוי ממי שגרם לתאונה במתכוון, ממי שנהג ללא רישיון נהיגה בר תוקף, ממי שהשתמש ברכב בלי רשות מבעליו, וממי שהרכב שימש לו או סייע בידו לביצוע פשע. שני החריגים שהכי הרבה אנשים נופלים בהם דווקא פחות מוכרים: מי שנהג ברכב ללא ביטוח או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את השימוש שלו ברכב, ובעל רכב או מחזיק בו שהתיר לאחר לנהוג בלי ביטוח ונפגע באותה נהיגה. פוליסה שאינה מכסה נהג צעיר מתחת לגיל שנקבע בה, או שימוש מסחרי שלא הוצהר, היא בדיוק המקרה שבו אדם מגלה בדיעבד שהוא לא היה מכוסה. יש לבדוק כל מקרה לגופו.

מה הוויתור שנלווה לאחריות המוחלטת

לצד היתרון הגדול של פיצוי בלי הוכחת אשמה יש גם מחיר, וכדאי להכיר אותו: סעיף 8 לחוק קובע ייחוד עילה. מי שקמה לו עילה לפי חוק הפלת"ד אינו יכול לתבוע במקביל בגין אותו נזק גוף לפי פקודת הנזיקין. זו הסיבה שההגדרה של מה נחשב תאונת דרכים היא לא שאלה טכנית אלא שאלה שמכריעה באיזה מסלול תנוהל התביעה כולה.

שאלות נפוצות

שאלות שחוזרות בנושא

כן. זו בדיוק המשמעות של אחריות מוחלטת, ובחוק הפלת"ד אין הפחתה בשל אשם תורם. הזכאות לפיצוי מביטוח החובה אינה תלויה בשאלת האשמה, למעט החריגים שמנויים בסעיף 7 לחוק.

לא. ההגדרה בנויה סביב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, ולא סביב סוג הכביש. פגיעות שקרו בחניון או בעת כניסה ויציאה מרכב עשויות להיכנס להגדרה. מנגד, יש מצבים שהחוק מוציא במפורש, כמו פריקה וטעינה כשהרכב עומד, ולכן זו שאלה שנבחנת לפי הנסיבות.

אם אתם מתמודדים עם מצב דומה ורוצים לבדוק את הפרטים הספציפיים שלכם, אפשר לפנות אליי בטלפון 054-4417869 או במייל leon@sverdlov.co.il.

עוד באותו תחום

מדריכים נוספים

יש לכם מקרה דומה?

מדריך לא מחליף ייעוץ. השאירו שם וטלפון, ונבדוק מה רלוונטי דווקא אצלכם.

שיחת הייעוץ הראשונה ללא עלות. בעברית, ברוסית ובאנגלית.